הקדמה
ההלכה בבתי הדין לעבודה קובעת כי שלילת פיצויים מעובד שפוטר מעבודתו היא סעד דרסטי שינתן במשורה ובמקרים חריגים.
ההסבר המובא בפסקי הדין הוא שבמרבית הפעמים אקט הפיטורים כשלעצמו מהווה עונש מספק ולכן צריך להיזהר לא להחמיר עם עובדים מעבר למידה הרצויה על ידי שלילת פיצויים.
מכאן שנשאלת השאלה המתבקשת מהם אותם מקרים חריגים בהם ייעתר בית הדין לבקשה לשלול מעובד את פיצויי הפיטורים.
מה הם הקריטריונים על פיהם בוחנים בתי הדין לעבודה את התנהגות העובד והאם היא חורגת מהנורמה הנהוגה והמצופה במרקם היחסים שבין מעסיקים לעובדים.
אימתי התנהגות העובד תיחשב כה חמורה וקיצונית שהיא תצדיק את שלילת פיצויי הפיטורים.
← פוטרתם מהעבודה ולא קיבלתם פיצויים? תפנו לעורך דין לפיטורים בהקדם על מנת שיעריך את המקרה שלכם.
השיקולים לשלילת פיצויים
בהתאם לפסיקה, במערכת האיזונים אם לשלול מהעובד את פיצוי הפיטורים יש לקחת בחשבון במארג השיקולים: שיקולים מקלים ושיקולים מחמירים, ולאזן ביניהם.
רק אם ימצא כי הכף נוטה לעבר השיקולים המחמירים אז ייטה בית הדין לעבודה לקבוע כי יש לשלול מהעובד את פיצויי הפיטורים, במלואם או חלקם.
במאמר זה נדון בשיקולים השונים וכיצד בית הדין לעבודה יישם אותם הלכה למעשה במקרה שהגיע לפניו.
נהג משאית שעשה שימוש במשאית לצרכים פרטיים
בסע"ש (אזורי חיפה) 31244-05-17 (פורסם בנבו, 03.03.2020) נדונה תביעה של החברה המעסיקה במסגרתה היא עתרה לקבלת פסק דין הצהרתי שבו יוצהר כי העובד אינו זכאי לפיצויי פיטורים.
העובד, נהג משאית שביצע הובלות, הועסק בחברה במשך 17 שנים עד שפוטר מהעבודה לאלתר. במשאית שבה נהג העובד הותקנה מערכת מיגון בפני גניבות שכללה מערכת GPS המאפשרת לעקוב אחר מיקום המשאית.
העובד נקט בפעולות יזומות על מנת לשבש את מערכת האיתור כדי שהחברה לא תגלה שהוא עושה שימוש פרטי במשאית.
הפיטורים הגיעו לאחר שהעובד נמצא מבצע הובלות פרטיות מבלי לקבל על כך אישור מראש של החברה ובניגוד להתחייבותו בכתב שלא לבצע שימוש פרטי במשאית.
החברה טענה כי העובד ביצע עבירת משמעת חמורה המצדיקה את שלילת פיצויי הפיטורים מהעובד במלואם.
בית הדין האזורי לעבודה לא הפחית מחומרת מעשיו החמורים של העובד ואף הצדיק את החלטת החברה לפטר את העובד לאלתר ללא תשלום חלף הודעה מוקדמת.
יחד עם זאת, בית הדין הגיע למסקנה כי בנסיבות העניין אין לשלול מהעובד את פיצויי הפיטורים במלואם, אלא 30% מתוכם בלבד. כלומר שהעובד יקבל פיצויי פיטורים מופחתים בשיעור 70% בלבד.
כיצד בית הדין לעבודה פוסק?
הנסיבות המקלות
בית הדין הביא בחשבון כי לא נגרם לחברה נזק ממוני בגין מעשיו של העובד. לא הובאו ראיות כי העובד עשה שימוש תדיר במשאית לצרכים פרטיים. יחסי העבודה לאורך השנים היו תקינים. לא הוכח שהעובד עבר קודם לכן עבירות משמעת. והפיטורים כשלעצמם לאחר תקופת עבודה של 17 שנים מהווים כשלעצמם ענישה משמעותית.
נסיבה מקלה מעניינת מאוד שבית הדין הביא בחשבון היא הקביעה שהייתה תופעה בעבר בחברה שנהגי המשאיות היו מקבלים תשלום במזומן על ידי מזמיני ההובלות ותופעה זו יצרה הרגלים בעייתיים שהשתרשו אצל עובדי החברה.
הלכה למעשה בית הדין קבע כי במסגרת הנסיבות המקלות יש להביא בחשבון גם את התנהלות מקום העבודה שהובילה לביצוע המעשים האסורים של העובד. בית הדין מייחס אחריות מסוימת למעסיק שנתן פתח "להרגלים בעייתיים" שהובילו לאותם מעשים כאמור.
מעבר לשיקולים הנוגעים למרקם היחסים שבין העובד למעסיק והנסיבות הישירות הקשורות להתנהגות העובד כלפי מקום העבודה. בית הדין לעבודה לוקח בחשבון במסגרת הנסיבות המקלות גם את הנזק שיכול להיגרם למשפחתו של העובד, שהועסק מזה 17 שנה במקום עבודתו.
זאת כאשר מובא בחשבון כי "שלילת פיצויים לעובד שפוטר בשיעור מלא או גבוה, תפגע בגובה גמלת הפרישה מקופת הגמל שיהיה זכאי הנתבע לקבל בעת שיגיע לגיל פרישה".
בית הדין לא התעלם גם מהמסר ההרתעתי בנסיבות העניין כאשר הוסיף וציין כי פיטוריו לאלתר של העובד תוך שלילת חלק מפיצויי הפיטורים משדרים כשלעצמם מסר מרתיע מספיק כלפי יתר העובדים במפעל על מנת שימנעו מהפרות משמעת דומות.
הנסיבות המחמירות
בית הדין הביא בחשבון כי השימוש שעשה העובד במשאית לצורך פרטי עומד בניגוד להוראות החברה ולהתחייבויותיו.
בנוסף, השימוש הפרטי שלא לצרכי העבודה העמיד את המשאית של החברה בסיכון. הוא גם העמיד את המשאית בסיכון כספי אילו היה מתרחש אירוע ביטוחי שאין עליו כיסוי בשל השימוש במשאית לצרכים פרטיים.
המקור החוקי לשלילת פיצויי פיטורים
סמכותו של בית הדין לעבודה לפסוק פיצויי פיטורים לפי חוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג – 1963. כוללת את הסמכות לשלול פיצויי פיטורים או להפחיתם, בכפוף לתנאים המפורטים בסעיפים 16 ו-17 לחוק.
ראו עוד:
לא יהיה עובד זכאי לפיצויים או יהיה זכאי לפיצויים חלקיים בלבד, הכל לפי הענין, אם פוטר בנסיבות, שעל פי הסכם קיבוצי החל על המעסיק והעובד. ובאין הסכם כזה, על פי ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים באותו ענף – מצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים בלבד.
פיטורים ללא פיצויים מכוח פסק דין
בענף העבודה שאין בו הסכם קיבוצי, רשאי בית הדין האזורי לעבודה לקבוע שפיטוריו של עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים שיקבע. בדונו בענין זה יונחה בית הדין האזורי לעבודה על פי הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים.
למעשה חוק פיצויי פיטורים קובע שלושה מקורות. המכילים את הנסיבות המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים, אשר יחולו לפי סדר העדיפויות הבא:
- תחילה, ההסכם הקיבוצי שחל על העובד והמעסיק (הסכם קיבוצי מיוחד).
- ובאין הסכם קיבוצי מיוחד, אז ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים באותו ענף.
- ולבסוף, ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים.
מרבית העובדים במשק, כאלה שאינם עובדים תחת ענף שחל בו הסכם קיבוצי, נכנסים תחת הקטגוריה השלישית.
בהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים, הוא ההסכם הקיבוצי הכללי – תקנון עבודה. שבין התאחדות התעשיינים לבין ההסתדרות הכללית (להלן – תקנון העבודה הכללי).
סעיף 53 לתקנון העבודה הכללי מונה רשימה של 10 עבירות. שאם העובד עשה אחת מהן, הוא יהיה צפוי לפיטורים מהעבודה תוך שלילה מלאה או חלקית של פיצויי הפיטורים:
- הפר משמעת באופן חמור.
- גרם להכאות במפעל שתוצאותיהן חמורות.
- גנב, מעל או חיבל במהלך התקין של העבודה.
- קלקל חומרים, מכשירים או מכונות במזיד.
- בזבז חומרים בזדון.
- מסר סודות מפעל (במישרין או עקיפין).
- עישן במפעל או בחלק ממנו בו העישון קשור בסכנה והודע על כך לעובדים.
- עבד במקום אחר ללא קבלת רשות מאתר ההנהלה ויש בכך משום גרימת נזק למפעל.
- עבד במקום אחר בתקופה בה נעדר מהעבודה מחמת מחלה או תאונה.
- עבר עבירה פלילית חמורה.
ההצדקה לשלילת פיצויי פיטורים
לסיכום חלק זה, בהיעדר הסכם קיבוצי או הסכם קיבוצי ענפי, בית הדין לעבודה יקבע, מכוח סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים, האם פיטוריו של העובד היו בנסיבות המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים וזאת בהתאם לתקנון העבודה הכללי בתעשייה.
סעיף 53 לתקנון קובע רשימה של עבירות בהם פיטוריו של העובד יצדיקו שלילת פיצויים לעובד שפוטר, במלואם או חלקם.
בבואו של בית הדין לעבודה להכריע אם יש לשלול את פיצויי הפיטורים הוא יקח בחשבון גם את השיקולים השונים שנקבעו בפסיקה.
החלטת המעסיק לשלול מהעובד את פיצויי הפיטורים יכולה שתעמוד למבחן על ידי בית הדין לעבודה, במקרה שהעובד יגיש תביעה לתשלום פיצויי פיטורים.
יתכן שבית הדין לעבודה יתרשם אחרת מהמעסיק ויקבע, תוך שהוא מיישם את סעיפים 16 או 17 לחוק פיצויי הפיטורים ויאזן בין השיקולים השונים, כי העובד זכאי לפיצויי פיטורים מלאים.
זאת במקרה שהמעסיק לא יצליח להוכיח את אותם מעשים או מחדלים המיוחסים לעובד, אשר היוו את הסיבה לפטר את העובד, ומצדיקים באותן נסיבות את שלילת הפיצויים במלואם.
ויודגש ויובהר, נטל ההוכחה כי נתקיימו נסיבות המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים מוטל על המעסיק.
הלכה למעשה, מעסיק שישלול מהעובד את פיצויי הפיטורים כלאחר יד. בלי שיש בידו די ראיות המייחסות לעובד מעשים או מחדלים המצדיקים את שלילת פיצויי הפיטורים. עשוי להיגרר להליך משפטי שבסיומו הוא יחויב לשלם לעובד פיצויי פיטורים מלאים.
בידי המעסיק גם אפשרות נוספת, והיא להגיש תביעה נגד העובד ובמסגרתה לעתור לקבלת סעד הצהרתי.
המעסיק יכול לבקש מבית הדין לעבודה להצהיר כי העובד אינו זכאי לפיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת. במידת הצורך ובנסיבות המתאימות. כדאי למעסיק לשקול לתבוע את העובד בגין הנזקים שנגרמו לו, לרבות בגין אובדן רווחים והשבת טובות ההנאה שקיבל העובד מצד שלישי.
עורך דין לדיני עבודה מנוסה ידע להדריך את המעסיק ולחוות את דעתו המקצועית אם סיבת הפיטורים מצדיקה את שלילת פיצויי הפיטורים, באופן מלא או חלקי.
יחד עם זאת, הניסיון מלמד שקשה לצפות כיצד בית הדין לעבודה יפסוק בסוף ההליך המשפטי וכל מקרה הוא לגופו. מאחר שישנם גם שיקולים הקשורים לנסיבות האישיות של העובד לרבות הנזק שעלול להיגרם למשפחתו, אשר יכולים להכריע את הכף נגד שלילת פיצויי פיטורים.