מהו גיל הפרישה שעובד רשאי להתפטר מעבודתו?
סעיף 3 לחוק גיל פרישה, תשס"ד-2004, קובע שהגיל שבהגיעו אליו עובד רשאי לפרוש מעבודתו הוא 67 לגבר ו-65 לאישה.
פרישה זו נחשבת כפרישה מרצון של העובד מחמת הגיעו לגיל פרישה.
סעיף 11(ה) לחוק פיצויי פיטורים קובע שעובד שהגיע לגיל פרישה רשאי להתפטר מהעבודה ולזכות בפיצויי פיטורים.
האם מעסיק רשאי לחייב עובד שהגיע לגיל פרישה להתפטר מהעבודה?
סעיף 4 לחוק גיל פרישה, קובע שהגיל שבהגיעו אליו ניתן לחייב עובד לפרוש מעבודתו בשל גילו, הוא גיל 67 לגבר ולאישה. (להלן – גיל פרישה חובה).
עם הגעתם של עובד או עובדת לגיל פרישת חובה רשאי המעסיק להפסיק את עבודתם.
עם זאת, רשאי העובד שניצב לפני פרישה, לבקש מהמעסיק לאפשר לו להמשיך לעבוד. בתרחיש זה, המעסיק מחויב לשקול היטב את הבקשה שהוגשה על ידי העובד באופן ענייני ועל בסיס אינדיבידואלי.
אין משמעות הדבר כי חייב המעסיק להיענות לבקשה. אולם מוטלת עליו החובה לשקלה בכובד ראש בהתחשב בכלל הנסיבות הרלוונטיות.
פיטורי עובד שהמשיך לעבוד לאחר גיל פרישה
לגבי עובד אשר עבר את גיל הפרישה והמעסיק בחר להמשיך את העסקתו יחול הדין הרגיל. כלומר מעסיק לא יוכל לחייב את העובד לפרוש לגמלאות מכוח סעיף 4 לחוק. במקרה כזה, ככל שהסיבה לפיטורים תהיה גילו של העובד או מצבו הפיסי, מסתכן המעסיק בפיטורים שלא כדין.
האם עובד זכאי לפיצוי בגין הפסקת עבודתו בגיל פרישה?
כאמור לעיל, חוק פיצויי פיטורים מאפשר למעסיק לחייב עובד שהגיע לגיל פרישה לפרוש מרצון לגמלאות. עובד שפרש לגמלאות מהעבודה בהגיעו לגיל פרישה זכאי לפיצויי פיטורים. פיצויי הפיטורים ישולמו לעובד בניכוי תשלומי המעסיק לקופת הפיצויים בהסדר הפנסיוני.
דהיינו עובד שפרש מרצון או הופרש על ידי מעסיקו יהיה במעמד של עובד שפוטר. ובהתאם יקבל את כל הזכויות המגיעות לעובד עם סיום עבודתו בפיטורים.