מבוא
בית הדין הארצי לעבודה דחה ערעורה של מועמדת לעבודה שטענה כי הופלתה בקבלה לעבודה. באותו מקרה המועמדת נשאלה בריאיון עבודה על דתה והאם היא יהודייה. טענת המערערת שעצם הצגת השאלה מהווה הפליה בקבלה לעבודה.
בית הדין הארצי לעבודה דחה את את הערעור ופסק כי בנסיבות לא מדובר על אפליה. נקבע כי סירובה של המעסיקה לקבל לעבודה עובדת שאינה יהודייה לתפקיד בישול, בעסק שנמצא בתהליכי קבלת כשרות, לא מהווה אפליה בקבלה לעבודה.
אפליה בקבלה לעבודה
סעיף 2 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה אוסר על מעסיק להפלות בין עובדיו או בין דורשי עבודה על פי סיווג של אנשים לפי קריטריונים אסורים. אחד מהקריטריונים האסורים הוא אפליה מחמת דתו של אדם.
סעיף 2(ג) לחוק קובע "אין רואים הפליה לפי סעיף זה כאשר היא מתחייבת מאופיים או ממהותם של התפקיד או המשרה".
סעיף 9(ג) לחוק קובע כי אם הוכח שהמעסיק ביקש מידע בנושא שאפליה בגינו אסורה, עובר נטל ההוכחה למעסיק כי פעל שלא בניגוד לסעיף 2 לחוק.
ככלל בירור דתו של מועמד לעבודה נחשב לאפליה בעבודה. עם זאת, אם השאלה היא מתחייבת נוכח אופיו או מהותו של התפקיד המוצע, אז זו לא אפליה.
עיסוק עובדי בישול - הנחיות הרבנות
חוק איסור הונאה בכשרות, תשמ"ג – 1983 (להלן – חוק איסור הונאה בכשרות) קובע כי בית אוכל או מזון לא יוצג ככשר אם לא ניתנה לו תעודת כשרות מטעם הרבנות.
על מנת לקבל תעודת כשרות מטעם הרבנות עסק צריך למלא את ההנחיות של הרבנות המקומית.
באותו עניין הרבנות המקומית הנחתה את העסק לא להעסיק מי שאינו יהודי. אלא בתנאי של העסקת משגיח כשרות "בכל שעות העבודה עקב איסור בישולי גוים".
בית הדין הארצי אישר את הקביעה כי הפתרון של העסקת משגיח כשרות בכל שעות העבודה, אינו סביר. זאת בשים לב לגודלו של העסק – עסק קטן, ולעלויות הכרוכות בכך.
על כן אי קבלת המועמדת לעבודה נוכח מהותו של התפקיד ורצון העסק לקבל תעודת כשרות – לא מהווה אפליה בקבלה לעבודה.
ראו: ע"ע (ארצי) 47919-01-21 ולריה מטליצה – רונית כמיסה (השניצליה כמיסה)