עבודות פרטיות בזמן עבודה

הקדמה

מה קורה כאשר עובד, במהלך זמן העבודה, בעודו עושה שימוש בציוד של העבודה, מבצע עבודות פרטיות במסגרתן הוא משלשל כספים לכיסו. כיצד בתי הדין לעבודה מתייחסים לסוגיה זו שבה העובד מנצל את הציוד של העבודה ואת כוח העבודה שלו בעדו הוא מקבל שכר עבודה, קרי את המשאבים הכלכליים של המעסיק, וזאת כדי להעשיר את כיסו. איזה טענות עומדות למעסיק בנסיבות אלה והאם ניתן לחייב את העובד בהשבת הרווח למעסיק.

האם זכאי המעסיק לתבוע את העובד בגין ההפסדים הישירים שנגרמו לו עקב מעשי העובד, כגון: שכר העבודה שהוא שילם לעובד באותן שעות שהעובד ביצע עבודות פרטיות, הוצאות על הרכב שעשה בו שימוש העובד כמו דלק ופחת, לקוחות שניתקו עם המעסיק קשר עסקי כתוצאה ממעשי העובד, וכיוצא בזה. האם זכאי המעסיק לתבוע את העובד בגין אובדן רווחים שנגרם לו עקב מעשי העובד, כגון: הפסד הכנסות בשל הזמנות או הובלות שלא בוצעו בזמן שהעובד פעל למען עצמו. ומה באשר לרווחים שהפיק העובד על חשבון זמן העבודה ובאמצעות הציוד של העבודה, האם הם בבחינת התעשרות שלא כדין. האם זכאי המעסיק לתבוע את העובד להעביר לידיו את התקבולים שהוא קיבל מצד שלישי על חשבון זמן העבודה. יש גם את מימד ההתנהגות של העובד והפרתו את חובת הנאמנות כלפי המעסיק. האם זכאי המעסיק לתבוע פיצוי כספיים מהעובד בגין הפרותיו את חובת הנאמנות המתחייבת במסגרת יחסי עובד-מעסיק. והאם בגין מעשיו של העובד, מותר למעסיק לפטר את העובד לאלתר בכפוף לשימוע ולשלול ממנו את פיצויי הפיטורים לרבות הודעה מוקדמת.

על כל אלה ועוד, במאמר הבא.

עבודות פרטיות של עובד

נהג מערבל בטון ביצע מעשה גניבה של טיח ומכר ללקוחות פרטיים

בע"ע 44882-12-19 (פורסם בנבו, 29.9.2021) נדון ערעורו של עובד, נהג מערבל בטון, שביצע מעשי גניבה של טיח ומכר אותו באופן פרטי. המעסיק, בעלים של עסק להובלות בטון וטיח, הוכיח בבית הדין האזורי לעבודה כי העובד היה גונב טיח במסגרת עבודתו כנהג ומוכר אותו ללקוחות פרטיים, הכל בזמן העבודה ובאמצעות הרכב של העבודה. הטיח שנמכר ללקוחות הפרטיים הוא טיח שעל הנהג היה לספק ללקוחות של חברת רדימיקס – חברה לייצור טיח.

חברת רדימיקס הייתה מזמינה שירותי הובלות מהמעסיק להובלת טיח ללקוחותיה. בית הדין האזורי קיבל את תביעת המעסיק לפיה בעקבות מעשיו של העובד נגרמו לו נזקים ממונים מסוג הפסד הרווחים שיכל המעסיק להפיק מאותם לקוחות פרטיים של העובד. הטענה שהתקבלה היא שאילו הלקוחות הפרטיים היו מבצעים את ההזמנה דרך חברת רדימיקס, היא הלקוחה של המעסיק, אז רדימיקס הייתה מבצעת את ההובלה דרך המעסיק אשר היה מרוויח בגין ההובלות. דהיינו, אילו העובד לא היה מבצע את מעשי הגניבה ומוכר את הטיח באופן פרטי אז המעסיק היה מרוויח בגין ההובלות של הטיח לאותם לקוחות פרטיים מאחר שהם היו רוכשים את הטיח דרך רדימיקס.

בית הדין הארצי לעבודה קיבל את הערעור בעניין זה ופסק כי המעסיק לא עמד בנטלי ההוכחה לקבלת פיצוי בגין נזק ממוני. פיצוי בגין נזק ממוני פסק בית הדין הארצי מבוסס על הליך דו שלבי: ראשית יש להוכיח את עצם קיומו של הנזק ולאחר מכן יש להוכיח את סכום הנזק שנגרם ולכמתו.

ראו עוד:

בית הדין הסביר כי יתכן שחלק מהלקוחות הפרטיים אכן היו רוכשים את הטיח מרדימיקס, אך לא מן הנמנע כי חלק אחר היה ממשיך לרכשו מיצרן שאינו רדימיקס. בנוסף, בית הדין הארצי לעבודה קבע שהמעסיק לא הצליח להוכיח את סכום הנזק. המעסיק לא הגיש חוות דעת מומחה לחישוב הנזק ומהדוחות שצורפו לא ניתן להסיק דבר לעניין אובדן הרוווחים.

חשוב להבהיר שבאותו עניין בית הדין הארצי לעבודה השאיר על כנו את פסיקת בית הדין האזורי לעבודה לחייב את העובד בפיצוי בגין נזק לא ממוני בשל הפרת העובד את חובות הנאמנות והאמון. בית הדין הארצי לעבודה הוסיף, וזאת למעלה מן הצורך, כי גם אם בית הדין האזורי לעבודה היה קובע שהמעסיק הוא שפיטר את העובד ולא העובד התפטר, עדיין מעשיו החמורים של העובד היו מצדיקים את אי חיוב המעסיק בהשלמת פיצויי פיטורים.
הטענות המשפטיות שלא נטענו – ויכלו לסייע למעסיק
פיצוי בגין הפסדים ישירים

בין השורות שבפסק הדין, מעיר בית הדין הארצי לעבודה כי המעסיק התמקד באובדן הרווחים שנגרם לו אך לא טען בתביעה שנגרמו לו הפסדים ישירים בגינם יכל לקבל פיצוי כספי. מה הם אותם הפסדים ישירים בנסיבות בהן נהג מערבל בטון גונב טיח שרכש לקוח של חברת רדימיקס שהזמינה שירותי הובלה מהמעסיק של אותו עובד? בית הדין הארצי מסביר כי הנזק הישיר הנובע ממעשיו של העובד עשוי היה להיות "העלות שהושתה על המעסיק כתוצאה מהשימוש ברכבו לצורך ביצוע עבודות פרטיות בזמן העבודה.." ובכלל זה, שכר העבודה ששולם לעובד בשעות בהן הוא ביצע עבודות פרטיות והוצאות רכב (דלק, שמנים, בלאי וכ"ו).

השבה על יסוד עשיית עושר ולא במשפט

זאת ועוד, וזה חשוב לציין, בית הדין הארצי לעבודה משאיר בצריך עיון את השאלה אם המעסיק יכל לזכות לפיצוי מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט, לפיה "על העובד להשיב למעסיק את טובת ההנאה שהפיק בכשירותו כעובדו, בזמן העבודה ותוך שימוש ברכב של המעסיק".

כלומר בית הדין הארצי מעיר כי יתכנו נסיבות שתקום למעסיק זכאות להכנסות הנובעות מהשימוש שעושה עובד במשאבים של העסק ובמהלך זמן העבודה, במובן זה שיש לראות "בהכנסות העובד את הכנסות המעסיק". בהתאם להלכה הפסוקה, חובת ההשבה לפי סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט מתגבשת בהתקיים שלושה תנאים מצטברים: תנאי ראשון – התעשרות; תנאי שני – על חשבון המזכה; ותנאי שלישי – ההתעשרות על חשבון המזכה נעשתה שלא על פי זכות שבדין.

השבה הרתעתית על יסוד הלכת אבנון

בית הדין הארצי לעבודה מפנה לפסק דינו של בית המשפט העליון בע"א 6266/19 מדינת ישראל המנהל האזרחי באיו"ש נגד אבנון (פורסם בנבו, 25.8.2021). שם מציין בית הדין הארצי נדונה השאלה האם המדינה כמעסיקה זכאית לקבלת כספים ששולמו לעובד מדינה כשוחד, ושם העליון השיב פה אחד על שאלה זו בחיוב. באותו פסק דין שופטת בית המשפט העליון, ענת ברון, קבעה כי "רווח שהופק כתוצאה מהפרת חובה אמון יש לשלול מן המפר ולהעביר לאדם שכלפיו הוא חב חובת אמון (..) הרווח יישלל מן המפר ויועבר למוטב ללא קשר לשאלה אם הדבר בא על חשבון המוטב, או אם המוטב סבל הפסד או נזק".

בית הדין הארצי לעבודה, אפשר מעיר אפשר רומז, "שעצם אזכורו של פסק הדין של העליון יכול להיות אמצעי אפשרי במקרים המתאימים להתמודדות עם הפגיעה במעסיק ולהרתעת העובד מפני מעשים מעין אלה". כלומר שיתכנו מקרים לשקול לחייב את העובד בהשבת הכספים שהוא הפיק, כתוצאה מהפרת חובת אמונים במסגרת יחסי עבודה, למעסיקו. כלומר גם אם התמורה הכספית שהפיק העובד לא הייתה על חשבון המעסיק, עדיין ניתן לבסס את חובת ההשבה על העקרון שלפיו "אין חוטא יוצא נשכר".

סיכום הטענות שעומדות למעסיק

מכל האמור לעיל עולה כי בנסיבות בהן העובד מבצע עבודות פרטיות בזמן העבודה תוך שהוא עושה שימוש בציוד של העבודה, למעסיק עומדות, על פניו, מספר אפשרויות פעולה, כדלקמן:
ראשית, לפטר את העובד לאלתר בכפוף לשימוע ולא לשלם לו את השלמת פיצויי הפיטורים.

הפסיקה הכירה, כי בנסיבות מיוחדות וחמורות כגון אלה, בהן העובד מפר את חובות האמונים כלפי המעסיק, ניתן לשלול מהעובד את פיצויי הפיטורים וחלף הודעה מוקדמת.
שנית, להגיש נגד העובד תביעה כספית המבוססת על מספר רכיבים שונים: פיצויים בגין הפסדים ישירים, פיצויים בגין אובדן רווחים, פיצויים בגין נזק לא ממוני, השבת הרווחים שהפיק העובד מכוח חוק עשיית עושר ולא במשפט ומכוח הלכת אבנון.

הגשת התביעה נגד העובד מחייבת תכנון אסטרטגי מושכל ואיסוף חומר ראייתי רלוונטי ובכלל זה דוחות כספיים, דוחות איתוראן וכל חומר נוסף שבאמצעותו ניתן לייחס לעובד את ביצוע המעשים. בנוסף, יש לתמוך את התביעה בחוות דעת מומחה שתפרט את בצורה מפורטת את הנזקים שנגרמו למעסיק במונחים כספיים כתוצאה ממעשיו של העובד.

הגישה שמובאת בפסיקה היא להתייחס למעשיו של שעובד שהפר את חובת האמונים שהוא חב בה כלפי המעסיק כמעשה חמור מאוד שמחייב הרתעה מפני הישנות של מקרים מסוג זה. הפתרון המוצע בפסיקה הוא ליטול מידיו של העובד את טובת ההנאה שצמחה לו כתוצאה ממעשיו האסורים ולהעבירה לידי המעסיק. פתרון זה מבוסס בין היתר על העקרון שלא יצא חוטא נשכר ממעשיו האסורים.