בית הדין הארצי לעבודה פסק לעובדת פיצויים, על מנת להשוות את שכרה לזה של עובדים גברים שהועסקו באותם תפקידים כמוה. זאת, לאחר שהעובדת הצליחה להוכיח שאותם עובדים קיבלו שכר גבוה באופן משמעותי מזה שקיבלה.
- עובדות המקרה
העובדת התובעת הועסקה בחברה הנתבעת במספר תפקידים שונים. מדובר בחברה המתמחה ביישום פרויקטים גדולים בעולם, אשר ביצעה בין היתר תכנון והקמת תשתיות ומערכות. בתום שנתיים וחצי של עבודה, התובעת פוטרה לאור צמצומים בכח האדם בחברה.
בשיחת השימוע העובדת העלתה טענות בנוגע לפערי שכר בינה לבין עובדים אחרים באותו תפקיד. לאחר השימוע העובדת זומנה לשיחה נוספת, בה הוצע לה מענק פרישה של 40,000 ש"ח, בכפוף לחתימה על כתב ויתור וסילוק.
העובדת סירבה לחתום, ובנוסף פנתה להנהלה וטענה שוב להפלייתה בשכר.
בתגובה, קיבלה מכתב שטען שטענותיה חסרות ביסוס. החברה טענה כי השונות בשכר נובעת מפרמטרים רלוונטיים, דוגמת ניסיון וותק קודם. כמו כן, נמסר לעובדת כי הוחלט להשאיר את תנאי הפרישה שלה כפי שהיו, ללא מענק הפרישה.
ראו גם:
- פוטרתם מהעבודה? הצ'ק ליסט של עו"ד חן לעובד המפוטר
- פיצוי בסך 38,339 שקלים לסוכן מכירות: הוכיח שעבד שעות נוספות
- בית הדין האזורי לעבודה: מעסיקה תפצה עובדת ב-30,000 ש"ח בשל התעמרות בעבודה
- בית הדין האזורי לעבודה: יש להכיר בנותנת השירות כעובדת מדינה
- בית הדין האזורי לעבודה: פרילאנסרית שהועסקה במשך 22 שנה תוכר כעובדת
עובדים שעסקו בעבודה שווה וזהה היו בעלי אישור בחניון הנתבעת, וקיבלו החזרי הוצאות אחזקת רכב בסך כ-4,000 ₪. לחלופין, אותם עובדים היו זכאים להסדר רכב 'ליסינג'.
העובדת העלתה בעבר מול ההנהלה את הנושא והובטח לה שתתבצע השוואת שכר, אך בפועל הדבר לא נעשה, על אף מספר פניות מצידה בנושא.
לאחר הפיטורים, גילתה העובדה שהופלתה גם בשכר ולא רק בהוצאות אחזקת הרכב. עובדים אחרים הרוויחו שכר בגובה 10,000-15,000 יותר מאשר התובעת.
כפועל יוצא מכך, גם ההפרשות הסוציאליות היו נמוכות יותר.
העובדת פנתה לעוד לדיני עבודה והגישה תביעה נגד החברה. היא דרשה לקבל הפרשי שכר, זכויות סוציאליות ומענק פרישה בהתאם לשכר הגבוה, ובנוסף פיצויים בגין עוגמת הנפש.
החלטת בית הדין לעבודה
בית הדין לעבודה קבע כי בניגוד לטענת החברה, עבודת התובעת הייתה שוות ערך לעבודת העובדים הגברים ששכרם היה גבוה משלה. כמו כן, נקבע כי הכישורים והמיומנות שלה, כמו גם האחריות בה נשאה במסגרת התפקיד, היו זהים לשל העובדים האחרים.
נקבע כי לא התקיימו נסיבות עניינות שיצדיקו את פערי השכר המשמעותיים כל כך.
לאור האמור, בית הדין פסק לטובת העובדת וקבע שעל החברה לשלם לעובדת את הפיצויים הבאים:
- הפרשי שכר בגובה 48,000 ש"ח (שכרה הושווה לשכר הכי קרוב לשכרה של התובעת מבין קבוצת ההשוואה : 24,000 ש"ח).
- הפרשי שכר בגין מרכיב הוצאות אחזקת הרכב בגובה 8,760 ש"ח (ההפרש בין סכום רכיב אחזקת הרכב שקיבלה התובעת לבין הסכום הקרוב ביותר לשלה, שעמד על 2,500 ש"ח).
- הפרשי הפרשות פנסיוניות בגובה 6638 ש"ח.
- 50,000 ₪ פייצויים לפי חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה.
בהסברים לקביעת גובה הפיצויים מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה ציין בית הדין כי "פיצוי כזה הוא בעל פן הרתעתי – עונשי – חינוכי, מעבר לפיצוי על נזק הניתן להערכה. ברי, כי חוק שוויון הזדמנויות, על הסעדים הקבועים בו, בא להזהיר מפני חומרתה של האפליה ולהבטיח הגנה משפטית באמצעות פסיקת פיצויים אפקטיביים". - בנוסף, בית הדין פסק כי החברה הנתבעת תישא בהוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד לדיני עבודה בגובה 20,000 ש"ח.